מיסה

מיסה

נשמעת פנינה נדירה של מוזיקת בארוק: Missa votiva מאת יאן דיסמס זלנקה (1679–1745), וכן יצירות מאת תומאס לואיס דה ויקטוריה (בערך 1548–1611).

מבצעים: מקהלת מורן (מישראל) והתזמורת הבארוקית של Hortus Musicus.

מנצחים: טום קרני ואנדרס מוסוטונן.

סטודיו המקהלות מורן כולל שש מקהלות וכ-200 זמרים בגילאי 5 עד 60. את הסטודיו ייסדה ב-1986 נעמי פארן. עד כה קיבלו בו חינוך מקהלתי חמישה דורות.

אנסמבל הזמרים מורן מורכב מבוגרי המקהלה, ממוזיקאים בולטים ומסטודנטים ובוגרים של כמה אקדמיות למוזיקה. ברפרטואר יצירה קלאסית וגם מוזיקה מקהלתית ישראלית חדשה, מאת מלחינים מובילים כגון גיל שוחט, מנחם וייזנברג, חיים פרמונט, יחזקאל בראון, נועם סיון, אייל בט, ציפי פליישר ויוסף ברדנשווילי.

המקהלה הופיעה עם הרכבים מוכרים, בהם התזמורת הקאמרית הקיבוצית, תזמורת ראשון לציון, אנסמבל הסולנים של תל אביב, התזמורת הקאמרית הישראלית, הקאמרטה הישראלית והאופרה הישראלית, והשתתפה בתחרויות ובפסטיבלים בינלאומיים, למשל פסטיבל באך ביוג׳ין (אורגון, ארה״ב), Musica Sacra בגרמניה, Vox Pacis בסטוקהולם, פסטיבל מקהלות בינלאומי בארגנטינה ופסטיבל זמפלן בהונגריה.

בניצוחו של טום קרני שרה המקהלה, בין השאר, יצירות מאת ארוו פרט ופּרט אוסברג.

בפברואר 2025 ביצעה המקהלה את המיסה של זלנקה עם ההרכב Barrocada בניצוחו של אנדרס מוסוטונן בחמש ערים בישראל.

ההסבר הבא לקוח מתוכניית אותו קונצרט:

המלחין הבוהמי יאן דיסמס זלנקה נחשב לאחד הנציגים המוערכים פחות, ובה בעת הבולטים, של תקופת הבארוק. כיוצר פורה של מוזיקת כנסייה ומוזיקה אינסטרומנטלית כתב מאות יצירות חדשניות ומקוריות בסגנונן, שמשכו תשומת לב בפוליפוניה המורכבת, בהרמוניה הנועזת, בווירטואוזיות וגם בהשפעות של מוזיקה עממית צ׳כית. לאחר מותו נשכח זלנקה, ו״התגלה מחדש״ רק בסוף המאה ה-19 בהובלתו של בדז׳יך סמטנה. Missa votiva נכתבה בשיא יצירתו, בעת שעבד בקפלת החצר בדרזדן. עומס עבודה יוצא דופן בשנות ה-30 של המאה ה-18 פגע קשות בבריאותו ובסופו של דבר גם בהלחנה, אך עד 1739 הצליח זלנקה להחלים. בראותו בכך נס אלוהי, כתב מיסה כהודיה לאל על החלמתו. Missa votiva היא מן היצירות הרחבות ביותר בפועלו. היא מיועדת לארבעה סולנים, למקהלה ולתזמורת כלי קשת, בתוספת חצוצרות ובסון. המלחין לא הסתפק בשישה פרקי המיסה העיקריים, אלא חילק אותם לפרקים קטנים יותר בעלי אופי שונה. התוצאה היא יצירה גדולה הכוללת סצנות מקהלה, אריות, כוראלים, קטעים דרמטיים ופוגות.